קשה לזוז קדימה? אולי האלטרנטיבה לא ברורה או לא מוגדרת טוב

יצא לכן להשאר רדומות בשמירה באותו מקום בחיים, באותו תפקיד לכמה שנים, למרות שידעתן כל הזמן שאתן צריכות לבדוק דברים חדשים?

יצא לכם לראות קולגה שמקום העבודה "רומז" לו ללכת, שברור שכדאי לאותו איש מוכשר לחפש מקום אחר בו יהיה לו טוב יותר, ולמרות זאת הוא תוקע רגליים באדמה ומתעקש לא לזוז?

אלו שתי דוגמאות לקושי לעשות שינוי כשהאלטרנטיבה לא מוגדרת מספיק, כשאינה ברורה.

יש המון שיח על שינויים וכמה הם נחוצים, וכמה אסור לפחד, וכמה טוב ונכון לצאת מאזור הנוחות. כשבוחנים מה גורם לאנשים לא לעשות שינויים מסתבר שיש הרבה סיבות, והדרכים לפעול בכל מקרה שונות.

שלושה מנגנונים קוגנטיביים, שאינם תלויים אחד בשני יכולים לתת הסבר וגם כיוון לפתרון.

אנחנו לא אוהבים אי ודאות. אם השינוי כרוך באי ודאות, ננסה להימנע ממנו ולדחות את הקץ. למשל יודעות שצריך ללמוד דברים חדשים אבל לא יודעות איך ואיפה וכמה ומתי. הרבה יותר נוח להמשיך בשגרה, להתעלם ולהרדם בשמירה.

אנחנו נוטות לתת משקל רב יותר לטווח המיידי בהשוואה לטווח הארוך. כלומר משהו מצוין שיגיע רק בטווח הארוך אינו טוב כמו שיפור קטן בטווח הקצר. למשל, גם אם האיש המוכשר צפוי למצוא מקום עבודה מצוין אבל זה ייקח הרבה זמן, סיכוי טוב שהוא ידחה את הקץ. יתקע את הרגליים במקום הנוכחי, למרות שרע.

אנחנו לא אוהבים להתאמץ. אם ברור שהשינוי דורש מאמץ מאוד גדול, נעדיף להשאר באותו המקום. לעיתים אפילו נחווה תחושה של שיתוק למרות שבתוך תוכנו ברור לנו לאן זה הולך. לעומת זאת תנו לנו לגלול בפיד של "כל דבר" עוזר או מזיק, נישאב אליו כי זה קל.

מצאנו הסבר לתקיעות? אם כן, אולי יותר קל איך לזוז. אם לא, יש סיבות אחרות?