חייבים לקפוץ למים? כדאי לעשות כמה דברים לפני...

כשאני שומעת דימויים כמו להתגבר על המחסום או לקפוץ למים, אני מרכזת קשב ומתבוננת היטב. זה מעניין (ותזכירו לי - עוד טיפ קטן בסוף). לא כל המקרים אותו הדבר, ודבר ראשון כדאי לוודא שאכן מדובר בכלל בקפיצה למים.

ישנם א.נשים, שפחד מלווה אותם לאורך חייהם, לאורך זמן או בהרבה מקומות. יש אנשי מקצוע שיתאימו בדיוק בשביל זה, למשל פסיכולוגים.

אבל כשמדובר בפחד בתחום ספציפי כמו לדבר בפני קהל, להוביל משא ומתן עסקי בפעם הראשונה, לקבל החלטה מורכבת, להעביר קורס אונליין, יש סיכוי טוב שמדובר בפחד טבעי שנועד לעזור לנו לגייס את המשאבים הנחוצים.

יש דברים פשוטים יחסית שאפשר לעשות כדי להתגבר על הפחד, תלוי מה מתאים לכן, תלוי מה זמין לכם:

אפשר להתלוות לאנשים אחרים - קולגות לעבודה, חברות או מכרים - ולראות מקרוב איך עושים את הפעילות. מה השלבים, איך זה מרגיש. הפחד יפחת, וגם יהיה קל להגיע יותר מוכנות.

אפשרות שניה היא לקחת הכשרות וקורסים. זה נוח למי שאוהבים לצבור ידע באופן מובנה, והמטרה דומה - להפחית את חוסר ההיכרות, את חוסר הידיעה.

אפשר לעשות סימולציות או להתנסות בהרצאת אורח אחת - במקרה כזה לא רק הסיטואציה תהיה מוכרת יותר אלא גם איך אנחנו מתנהגים בתוכה.

לכל אחת מהגישות אפשר למצוא מענה בעולם האונליין, בקהילות, בקבוצות שונות או אפילו פנים אל פנים באופן אישי.

יש סיכוי טוב שהפכנו את המהלך למובן ושיש לנו הרבה יותר שליטה. ושליטה היא המפתח להתמודדות עם פחד!

אם עדיין נשאר בנו פחד, קיימת אולי אי ודאות שטבעית לסיטואציה. אז כנראה מדובר בלקפוץ למים.

יש מצבים שלא נוכל לדעת איך נרגיש בהם עד שלא נחווה אותם. למשל, תפקיד בו יש לנו אחריות על ניהול אנשים, מעבר משכירה לעצמאית, עזיבת חברה גדולה לטובת סטארטאפ, מעבר מתחום בו אתן מומחיות (אבל נמאס), לתחום מסקרן אבל חדש, כניסה לקשר עסקי מחייב אחרי התלבטות ארוכה.

אם עשינו את כל הבדיקות ונראה לנו מתאים, שווה לעשות שני דברים:

הראשון - לבדוק את הסיכונים. מה סוג הסיכון אם ניכשל, ועד כמה ההפסד יהיה גדול? מה המחיר עבורנו, עבור הארגון, עבור הסביבה הקרובה לנו?

אחרי שהבנו את הסיכונים צריך לבדוק האם אפשר לעשות שינוי שיקטין אותם.

ואחרון בעניין הסיכונים - תוך כמה זמן נוכל לדעת שזה לא מתאים? עדיף להכשל מהר, להבין זאת ולהמשיך הלאה, מאשר "להיתקע" בתוך סיטואציה או תפקיד שאין להם תוחלת.

השני - לבנות את הקפיצה כמהלך עם כמה שיותר למידה. לפני הקפיצה אפשר לבנות כמה תסריטים למה שיהיה אחריה, ולהתכונן. מה נלמד על עולם התוכן החדש, השפה החדשה? מה נלמד על סוג הפעילות (עם אנשים, לבד, תזזיתית, מסודרת בדרך מסוימת)? מי האנשים איתם נתייעץ ונשתף את מה שעובר עלינו? מה נלמד על עצמנו? דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים ובטח גם דברים שלא היה לנו מושג עליהם. זה כבר מעניין!

וכן… תמיד יש סיכוי שאחרי הקפיצה למים נגלה שזה המקום הכי טבעי עבורנו, ואז נצטרך לטפל בתחושה המרגיזה של "למה לא עשינו את זה קודם" 😅

טיפ: מכירים את "חיובי, שלילי, מעניין" של אדוארד דה בונו? אם לא אז שווה.

בסוף ישיבה, כשאתן בוחנות רעיון חדש, כשנדרש פידבק, אחרי שקפצתן למים, כדאי לעשות רפלקציה בשלושה צעדים.

להתחיל במה שחיובי. נשמע קל אבל אם עושים את זה טוב, זה דורש מאמץ.

להמשיך עם השלילי. מה חסר, מה רע, לא מתאים, שגוי.

ולסיים במשהו מעניין. כזה שאי אפשר בקלות לסווג לחיובי או לשלילי. חלק מהרעיון שהוא מוזר, אמירה שהפתיעה, משהו חדש שלא שמעתן קודם ועוד לא גיבשתם עליו דיעה, תובנה חדשה.

זה לא רק החלק הכי מעניין, אלא אולי גם הכי חשוב. מכאן יצמחו עוד מחשבות, מכאן יגיעו רעיונות חדשים.

אם תחזרו על זה מספיק פעמים תגלו הרגל חדש מהנה ומשתלם.