לפעמים אנחנו בצל ולא באור, למה? מה ההשלכות?

חופשה קצרצרה בהולנד מחזירה זכרונות ועוטפת אותם בפרספקטיבה. הייתי בדיוק באותו המקום לפני שלוש וחצי שנים, בשיא הקיץ. הכל כמעט אותו הדבר, אבל מזג האויר משנה. השמש הרבה יותר נמוכה והצללים ארוכים מאוד. התמונות שאני מצלמת נוטות לשחור-לבן טבעי, והדרמה בשיאה.

דווקא עכשיו כשאני יושבת חזק בתקופה טובה, אני נזכרת בתקופות בהן עבדתי במקומות שהיה עלי צל. לא ניכנס עכשיו לתורת הצללים (הבלתי כתובה) ולא משנה כרגע מה היו הסיבות. רק נגיד שמהמקום הראשון ברחתי אחרי זמן קצר - כבר הייתי למודת נסיון, וידעתי שכשמקום עבודה מרגיש לא נכון אחרי כמה חודשים, הוא יישאר ככה או יחמיר. גם לא היו לי שום מגבלות או התחייבויות, הייתי אשה נמרצת, אופטימית וחופשיה.

במקום המוצל השני ישבתי כמה שנים. בשנה הראשונה נהניתי כמעט מכל רגע, נסעתי בעולם בקצב מטורף, בדיוק כמו שמאוד אהבתי אז. אחרי שנה כשרציתי להתקדם גיליתי שארבה שם הצללה כל הזמן, אבל במקום לעזוב החלטתי להתחיל לעשות מה שנראה לי נכון, גם אם זה לא הסתדר עם חלק מהתכניות של האחראים למצב. תרמתי המון לארגון בו עבדתי, הבנתי מה האסטרטגיה, ראיתי רחוק, ודאגתי שמה שאני עושה יביא הרבה ערך לארגון. שם גם למדתי שאני יודעת לעשות מלחמות גרילה פנים ארגוניות ואפילו מנצחת. אחרי תקופה כמובן עזבתי. האם הייתי נשארת שם בפרספקטיבה שיש לי היום? לא בטוחה. הייתי יזמת פנים ארגונית לא רעה, השקעתי המון אנרגיה, יצרתי ערך ונהניתי, אבל אני חושבת שאם הייתי מפנה כזו כמות של אנרגיה החוצה, הייתי יוצרת אימפקט יותר משמעותי.

במקום השלישי (והאחרון) ישבתי תקופה ארוכה. ראיתי את הצל די מיד, אבל החלטתי להמשיך. משתי סיבות בעיקר. האחת - רוב הזמן הצל היה חלקי בלבד כי במקביל החברת הפרטית שלי המשיכה לעבוד ולעשות חייל. הסיבה השניה הייתה חבילה אישית שלא אפרט. רק אומר שלקח זמן להתאושש מההצללה.

מוכר? ישבתן פעם בצל? יושבים שם עכשיו? שווה לבדוק מה קורה ואולי כדאי ללכת משם. אולי לא תוכלו ללכת עכשיו אבל תוכלו לעזור לעצכם לשמור על הדימוי העצמי הנכון, ולבנות את תכנית היציאה אל האור. יצאתם משם לאחרונה? תתכוננו לתקופה של בנייה, כולל תפיסה עצמית שעלולה להיות שגויה. נדמה לכן שאיבדתן הרבה שנים כי "לא עשיתן כלום"? זה ממש לא נכון. נדמה לכם שאתם לא שווים, ושאף אחד לא ירצה להעסיק אתכם או לעבוד אתכן עם הידע הנוכחי? טעות!

פנו לחברות וחברים ובקשו עזרה. כן, גם זה אחד הכישורים שכדאי לשכלל עם השנים.

חפשו נשות/אנשי מקצוע שיעזרו עם ההתמודדות בצד הרגשי.

תתחילו לבנות את הצד המקצועי/לימודי. גם אם ההליכה איטית, תאמינו לי, עוד שנה לכאן או לשם באמת לא תשנה כלום.

אני זוכרת עד היום את הפרופסורית שאמרה לי את זה כשהייתי סטודנטית צעירה. לא בדיוק האמנתי לה אבל עובדה שאני זוכרת את מה שאמרה לי עד היום. ואני יודעת שהיא מאוד צדקה.

והתמונה? תזכורת לעצמי - כמה גדול יכול להיות הצל שעושה שחף קטנטן על המים, במיוחד בתקופות בהן השמש נמוכה.