איך אתםן מדמיינותים את הקריירה שלכםן? מקווה שלא כמו קו ישר.

אני לא אוהבת את המילה קריירה, אבל נשאיר את זה לדיון אחר. מה שכן ברור שכל עניין העבודה והלימודים נהייה בלגן. לא ברור איזו הכשרה או תואר יובילו לאיזה עיסוק, לא ברור איך תפקיד אחד יוביל לתפקיד הבא. בטח לא ברור מה יהיה עוד כמה שנים.

כבר היום 60% מהעובדים בארה"ב נמצאים בתפקיד שאליו לא היו מגיעים במסלול "הסטנדרטי". ההערכה היא כמובן שהאחוז הזה רק יגדל.

מצד שני אנחנו עדיין מדברים את השפה של פעם. אז נכון שעברנו לדבר על הסתגלות וגמישות (רק לא ברור איך לעשות את זה), לעומת ה"בגרות" של פעם, אבל עדיין עושים מבחני אישיות ומחפשים התאמות בין מי שאנחנו לעבודה המתאימה ביותר. עדיין מדברים על מימוש עצמי, כאילו יש "עצמי" קבוע ומוסתר בתוכנו שרק צריך למצוא איך מוציאים אותו לאור.

בחדשים האחרונים אני לומדת וקוראת הרבה על תחום המפגש (יותר כמו אוקיאנוס) של עולמות העבודה, הלימודים והקריירה. סופר מעניין, הרבה לא מתאים להיום, אבל יש גם פנינים מהממות.

שתי המטאפורות הרלוונטיות להיום הן של עולם (קריירה) ללא גבול והשניה היא של חלבונים. המשותף לשתיהן היא ההבנה שאנשים היום הם אלו שמחברים את הסיפור והקריירה של עצמם, ולא הארגונים. את הדימוי הראשון "ללא גבול" אני פחות אוהבת. קודם כל, לדעתי הוא לא עוזר בכלום, אבל בנוסף אני מאמינה שלאנשים יש נטיות וכשרונות שכן נותנים להם כיוונים. הדברים שאנחנו באמת אוהבים ומתחברים אליהם בתוכינו. מבפנים.

את המונח "קריירת החלבונים" טבע החוקר דאגלס טים הול, שגם הכריז באותה הזדמנות שהקריירה מתה אבל היא תחיה לנצח 😊. מדובר בסדרת מהלכים שכיוונם נקבע על ידי האדם והיא מקבלת את צורתה מכוחות פנימיים, כמו ערכים, ולא דווקא מכוחות חיצוניים של הארגונים. מבחינת הביולוגיה - זהו ה DNA שקובע את הרצף - הכיוון, והכוחות המולקולריים שקובעים את הצורה התלת מימדית, את הקיפולים.

המשמעות למשל היא שמהלך אחד יכול להוביל למהלך אחר שכלל אינו צמוד אליו מבחינת הרצף ה"הגיוני" אבל כן נמצא בסמוך בגלל ה"קיפול המרחבי". כמו שתפקיד אחד בארגון יכול להוביל לתפקיד שאינו באותה החטיבה אלא בחטיבה אחרת לגמרי, או לחילופין לתפקיד בארגון אחר. כמו שאפשר למצוא עיסוק שגילינו די במקרה דרך חברה טובה או בגלל גלישה חסרת כיוון באינטרנט. כמו שחיים כסלאשרים בנויים על מספר "אפשרויות" שתמיד אפשר למנף לכיוון כזה או אחר, בהתאם לתקופה בחיים, להזדמנויות ולמה שבא לנו עכשיו.

אני אוהבת את הדימוי כי הוא תלת מימדי וקל לדמיין אותו בצבעים. כל אחת ואחד מאיתנו יכול לחשוב על דימוי אחר - ורצוי מאוד לא של קו ישר, ולהתקדם איתו.