לקראת שחרור מהצבא עם חרדות לגבי העתיד?

אחד המאפיינים של החלטות שקשורות ללימודים ועבודה הוא החרדה שבאה איתן. החרדה יכולה לנבוע מתחושה מעיקה שצריך לקבל החלטה ולא יודעים איך. שחסר מידע ולא יודעים אפילו מה חסר. שאין פרספקטיבה מספיק טובה על עולם הקריירה, שההחלטה שתתקבל היא בלתי הפיכה ושהיא תהיה שגויה.

נפגשתי לאחרונה עם אשה צעירה שעומדת להשתחרר מיחידת עילית בצבא. היא צריכה לקבל החלטות ויש לה כיוון, אבל זה לא מספיק טוב וככל שהשחרור מתקרב עולה רמת החרדה. היא סובלת מחרדה שמפריעה לשינה ומסיחה את הדעת מדברים חשובים. כזו שפוגעת באיכות החיים ומקשה מאוד על קבלת ההחלטה.

אחרי בירור קצר הבנו כמה דברים:

1. בצבא רוצים שתחתום קבע לתקופה, היא חושבת שזה לא נכון לה אבל עוד לא אמרה.

2. בבית יתמכו בכל החלטה שתקבל, גם בן הזוג. כולל שנה בה הם מתכננים לעבוד וגם לעשות את הטיול הגדול לדרום אמריקה.

3. ההורים שלה עצמאים מצליחים, בנו את עצמם בשתי ידיים עם דרייב חזק, חרוצים ומצוינים, הכי טובים מכולם.

4. יש לה אנרגיות מטורפות ויכולת למידה עצמאית, גם בנושאים טכנולוגיים. האהבה הגדולה שלה היא להסטוריה, ספרות, מימון, ואנשים.

5. היא יודעת ואוהבת לנהל אנשים, ויכולה לעבוד בארגון גדול כי היא מסתדרת מצוין גם עם בוסיות ובוסים, ובכלל כמעט עם כל סוגי האנשים. מאוד אהבה את השירות הצבאי בכלל, ואת עבודת הצוות בפרט.

עשינו סדר.

התחומים בהם תרצה לעסוק בעתיד (כשתהיה גדולה) הם לא טכנולוגיים, אז המשך קבע בצבא לא ייתן לה הרבה. נוחות כלכלית היא תוכל להשיג גם במשרת סטודנטית.

היא מאוד אוהבת ללמוד. התלמידה הטובה הזו שיושבת תמיד מקדימה ושואלת בשיעור ואחריו המון שאלות. וגם מוציאה ציונים גבוהים מאוד. היא כנראה תהנה מאוד מלימודים של תואר ראשון באוניברסיטה, בתחום שהיא אוהבת.

כשהיא חושבת על קריירה היא רואה רק דרך עצמאית. זה כמעט המודל היחיד שהיא מכירה. ככה ההורים שלה, ואם כבר אחרת, אז הסבא האהוב שלה היה יזם שהקים דברים מאפס, וידע לנהל ולהניע אנשים. היא כן רוצה לעשות אימפקט בעתיד.

היא משוכנעת שיש מסלול אחד וארוך ושכל החלטה תיקח אותה למקום אחר בעשרות שנים הבאות.

התחלנו לבנות תמונה מסודרת ואיתה סיפור.

היא תלך ללמוד באוניברסיטה כי היא מאוד אוהבת ללמוד. מה היא תלמד? לא הסטוריה, אבל משפטים. למה? חיפשנו תחום שקוראים בו הרבה, מקבלים פרספקטיבה מהעבר על ההווה, ושיש בו אקשן ועבודה מול הרבה אנשים. וכזה שייתן גם מקצוע. זה חשוב לה, כמו שזה גם חשוב להורים שלה. עד אז היא גם תדע אם היא רוצה לעסוק במקצוע הזה או לא. אם לא, גם סבבה. היא כן רוכשת ידע מעמיק בדיסציפלינה רלוונטית לדברים שהיא אוהבת, ותוכל להתחיל לעבוד בארגונים גדולים, כולל הייטק, בתפקידים שקשורים לפיתוח עסקי או לקוחות. את השלב הטכנולוגי שלה היא כבר עשתה כמו גדולה בצבא, ויהיו לה המלצות נהדרות.

תוך כדי הלימודים היא תיקח עוד קורסים. בפסיכולוגיה, בניהול, במימון, ביזמות. למה? כי זה מעניין אותה, כי זה יעזור לה בהמשך, זה כנראה יהיה בלי תשלום נוסף (תלוי במוסד בו היא תלמד) והיא תוכל לעשות את זה בקלות. ואין לחץ, היא לא צריכה לסיים את התואר שלה בשלוש שנים. במקרה שלה בן הזוג ממילא יעשה תואר בהנדסה שייקח לו ארבע שנים.

פתחנו כיוון שהיה לה חדש לגמרי מבחינת העבודה - עבודה בארגונים גדולים והתקדמות לתפקידים בכירים, מקומות שאם אתםן מתאימים להם, אפשר לשנות הרבה. זאת בלי קשר לכך שהמסלול היזמי תמיד פתוח, וסיכוי לא רע שתמצא את עצמה גם שם.

היא יצאה עם שיעורי בית לבדוק עוד כמה סוגים של תארים, ולבחון מה מדיניות הקורסים הנוספים במוסדות אקדמים שונים.

לקח לה יום, וזה מה ששלחה: "היי איריס מה שלומך? רציתי להגיד לך שהפגישה אתמול הייתה נורא משמעותית ומוצלחת עבורי למדתי המון ממך יצאתי עם המון מוטיבציה והכי חשוב מפלס החרדה שלי ירד, אז רציתי להגיד לך תודה רבה על הכל 🙌"

משוכנעת שהיא תצליח גם אם בסוף תבחר ללמוד ולעבוד בתחומים אחרים לגמרי מאלו עליהם חשבנו.