תקופה של אי ודאות? לא חובה לחכות עד שדברים יתבהרו, אפשר להתקדם.

בתקופות של אי ודאות משמעותית, הנטייה הטבעית היא לשים הכל בהמתנה, ולחכות עד שהעניינים יתבהרו. קחו דוגמא: שאלו סטודנטים לפני מבחן חשוב אם הם רוצים לקנות כרטיסי טיסה מוזלים לחופשה, אחרי הבחינה. רובם המכריע אמרו שלא. כי הם רוצים קודם כל לדעת אם יעברו את הבחינה או לא.

אז שינו את השאלה ושאלו שתי קבוצות אחרות. קבוצה ראשונה נשאלה אם יקנו את כרטיסי הטיסה בידיעה שהם יכשלו בבחינה. רובם אמרו שכן, כי זו תהיה נחמה מצוינת.

את הקבוצה השניה שאלו אם יקנו את הכרטיסים בידיעה שהן יעברו את הבחינה. רובן אמרו שכן, כי תגיע להם חופשה כפרס על זה שעברו את הבחינה.

מצחיק לא? לא משנה מה תהיה התוצאה של הבחינה. הסטודנטיות יקנו את הכרטיס. אז למה כששאלו בהתחלה הן אמרו שיחכו? הן בכלל לא שאלו את עצמן מה יקרה במקרה כזה או אחר, הן נתנו לסנטימנט להוביל. כי זה מה שעושה האי ודאות. משתקת וגורמת לנו לדחות החלטות ומעשים. זו אחת מעוד הרבה תגליות של טברסקי וכהנמן. למאמר הספציפי של עמוס טברסקי ואלדד שפיר לינק בסוף הפוסט.

הכי כדאי, אם תצליחו, זה לפרק את האי ודאות למספר אפשרויות, לשאול מה תהיה ההחלטה בכל אחד מהמקרים ולראות אם מתבהרת החלטה שתהיה נכונה בלי קשר למה שיקרה בעתיד. קל להגיד, לא תמיד קל לעשות. בונוס נוסף של החלטה היא ההתקדמות שתגיע בעקבותיה - עשיה ותזוזה קדימה בדרך כלל עושים טוב.

ואם לא תצליחו? תדעו שניסיתםן, ואני יכולה להעיד ברמה האישית שאפשר להשתפר בזה עם הזמן.

אז יאללה, תחשבו על לזוז קדימה!

A. Tversky, Eldad Shafir: https://journals.sagepub.com/doi/10.1111/j.1467-9280.1992.tb00678.x